ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף היום בהלוויתו של שר הביטחון לשעבר בנימין (פואד) בן אליעזר ואף נשא דברים חמים אותם אנו מביאים בקיצורים מתבקשים.

"אהבתי את פואד. היה בו שילוב שובה לב של חיוניות, חינניות והרבה פטריוטיות. הוא לא היה נטול חולשות, אי אפשר להגיד את זה על איש כאן, אבל הייתה בו האמת הרצופה והאמיתית והמתמשכת של ילד יהודי שעלה מעיראק וזכר את המראה הזה, של יהודים תלויים מעמודי חשמל, והבין את המשמעות של קוממיות ישראל ותרם בשנות שירותו בצה"ל, ואחר כך בשנות שירותו בממשלה, לביטחון ישראל. לכן אהבתי את פואד, כפי שאני יודע שגם אתם אהבתם אותו.

הבחור הצעיר הזה, שעלה מעיראק והתגייס לחטיבת גולני, המשיך אחר כך בסולם הפיקוד, לקח חלק במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, וקו ברור נמתח משם עד לשירותו כשר הביטחון. דרכו מאופיינת בקווים שונים, אבל מתוח בה קו אחד – שמעתי שיש המערערים על כך אבל אני אינני מערער על כך – והקו הזה היה דאגה אמיתית לעתיד המדינה, לביטחון המדינה, לאופייה של המדינה.

לי זה ברור כשמש, משום שהמפגש האמיתי איתו היה מכל המקומות בעולם בטרנזיט לאונג' בפאריס. אני באתי מטיסה אחת, והוא בא ממקום אחר, והיינו אמורים לעלות על טיסה משותפת לארץ, והטיסה התאחרה, זה קורה. התחלנו לדבר והוא אמר לי: "איך אתה רואה את עתיד המדינה?" – ואמרתי. הוא אמר לי: "ומה אתה אומר, איך נפתח אותה?". אמרתי לו – חלק לא קטן התממש מאז, זה היה לפני הרבה שנים – ואז הוא אמר לי: "ומה יהיה עם הסכסוך עם הפלסטינים?". ואמרתי לו את השקפתי, הוא אמר לי את השקפתו. היו בינינו חילוקי דעות אז, אני לא בטוח שהיום נשארו כל כך הרבה חילוקי דעות, לו היינו מדברים לאחרונה. אני זוכר את שנינו ישובים שם בטרנזיט לאונג' הזה, אלה היו שאלות של פטריוט. הרי היה יכול לשאול אותי דברים אחרים, היה יכול למצוא חן, אבל תוכו היה כברו, בשיחות האלה תוכו היה כברו, ואני מאוד התרשמתי מזה.

והקשר הזה נמשך אחר כך. כשהוא שירת כשר בממשלתי, הוא ניגש אליי יום אחד ואמר: "אני יודע שאתה נפגש תדירות עם הנשיא מובארק, נשיא מצרים. תיקח אותי, קח אותי איתך, אני יכול לעזור לך". גם מהיכרותו את מובארק, אבל גם מהיכרותו את העולם סביבנו. אני חשבתי שיש טעם בדבריו והבאתי אותו איתי, נפגשנו בשארם א-שיח' והתברר שהיה טעם רב בדבריו, משום שפואד היה מתבל את השיחה. פעם אחת הוא אמר: "יש לנו פול האוס היום". הוא התכוון לפול האוס, זה פואד קלאסי, מזוקק, אבל כמובן שהוא היה חודר לעומקם של הדברים גם כן, והוא סייע רבות בפיתוח הקשר הזה, שכפי שאתם יודעים מאז התפתח רבות, ואני חושב שהוא היה יכול להמשיך לסייע בקשרים לא רק עם מצרים אבל עם כל שכנינו, עם כל שכנינו, ללא ספק.

בכמה מפגשים שהיו לי עמו הוא סיפר לי על ילדותו, סיפור עלייתו ארצה. אני חייב להגיד שגם כאן הוא דיבר מתוך לבו בהתרגשות אמיתית, באמונה גדולה גם, וראיתי איך הציונות, ללא שום מירכאות, מפעמת בו, ואיך הוא ראה את סיפור חייו שזור בסיפורה של מדינת ישראל. הוא ביטא את רעיון התקומה ורעיון קיבוץ הגלויות ורעיון הקשר עם העולם הערבי, עם המיעוטים בתוכנו, עם הרבים מסביבנו. אני מקווה שהוא העריך שהרצון הזה היה משותף לשנינו, לא רק לשמור על ביטחון המדינה, לפתח אותה, להגיע למעגלי השלום עם הסובבים אותנו וגם לשלום בתוכנו.

מכל הסיבות האלה אהבתי את פואד, ואני חייב להגיד שקשה היה לא לאהוב אותו. הוא ידע לשלב את העממי והגבוה, מ"יא רבאק" ועד חזון אחרית הימים, על חומוס ועל פול, על עיראק ומצרים, פה ושם גם קצת על פוליטיקה. הוא נע בין העולמות שלו שהרכיבו את חייו, מעת לעת נותן גם צ'פחה הגונה ומפליג למחוזות רבים. אהבתי את פואד, ואני מרשה לעצמי לדבר בשמכם, אהבנו את פואד. הוא יחסר לכם, המשפחה, הוא יחסר למדינת ישראל, והוא יחסר גם לי.